חיכיתי לרגע הזה הרבה מאוד זמן. סלחו לי מראש על הפוסט האישי, כיוון  שאני מתרגשת שהגענו לכאן, ליום הזה, שנוצר כל כך הרבה משמעות.

בחרנו להתחיל את הוצאת הסדרה בתאריך זה, כיוון שהיום לפני עשר שנים, הסדרה שודרה ביפן לראשונה.

סיפורה של הסדרה מתחיל בשתי בנות, לשתיהן קוראים נאנה, שתיהן בנות 20, ושתיהן עולות על אותה רכבת הנוסעת לטוקיו כדי להגשים את חלומותיהן. מלבד נקודות דמיון אלו, הן שונות לחלוטין זו מזו. נאנה אוסאקי היא סולנית להקת הפאנק “בלאסט”, שבן זוגה רן עזב אותה לטובת קריירה כגיטריסט בטוקיו ועתה היא נוסעת בעצמה לעיר הגדולה כדי לרדוף אחרי חלום המוזיקה. נאנה קומאטסו, המכונה האצ’י, היא נערה חולמנית ומלאת חיים שחבריה מהלימודים נסעו כדי לנסות להתקבל לקולג’ לאומנויות בטוקיו, וכשהחבר שלה שוג’י מודיע לה שהתקבל ללימודים, היא מיד אורזת את חפציה ונוסעת בעקבותיו. פגישה מקרית ברכבת קושרת בין שתי הבנות, שהופכות לשותפות לדירה וחולקות אחת עם השנייה את הצרות והשמחות שלהן.

מה שכל כך מיוחד בעיניי בסדרה, הן הדמויות. הדמויות מציאותיות, הזויות בדיוק במידה הנכונה ולכל אחת סיפור חיים מרתק שמתגלה במהלך 47 פרקי הסדרה. הסיטואציות בדירה 707, קומיות ככל שיהיו, נותנות תחושה שכל זה יכול לקרות באיזו דירת סטודנטים (בלי שמות;)). הסדרה מעבירה באופן מדויק את התחושות והחששות של הגיל הזה, שהוא למעשה תחילת החיים הבוגרים עבור רובנו. דרך עיניה של האצ’י אנחנו חווים את הקושי שבלעזוב את הבית בפעם הראשונה, להתמודד עם העצמאות והחובות שמגיעים איתה, הקשיים הכלכליים, היריבות בין הלהקות “בלאסט” ו”טראפנסט”, ומעל הכל- מערכות היחסים. הקשר של האצ’י ושוג’י, חבריה ג’ונקו וקיוסקה, נאנה ובן זוגה לשעבר רן, ועוד מערכות יחסים נוספות שמתפתחות במהלך הסדרה.

10 שנים הן זמן רב. הרבה דברים קרו מאז הייתי בת 13, וצפיתי בסדרה לראשונה. דברים שהשפיעו עליי באותה תקופה, הצטיירו אחרת לגמרי כשצפיתי בסדרה שוב כשאני עצמי הגעתי לגיל 20 ועמדתי לפני שחרור מהצבא ותחילת החיים שלי.  החוויות השונות שחוות הדמויות לפעמים מזכירות את החיים שלנו, לפעמים נוגעות בנקודות כואבות אצלנו. החיים של הדמויות בסדרה רחוקים מלהיות מושלמים, מלאים בנפילות וניצחונות קטנים. הסדרה עשויה היטב, עשירה במדובבים איכותיים (רומי פאקו המדהימה בתפקיד נאנה אוסאקי, אקירה אישידה בתפקיד שיניצ’י, ואיה היראנו בתפקיד ריירה) ושירים מדהימים לאורך כל הסדרה, כראוי לסדרה מוזיקלית. שתי זמרות תרמו את קולן לשתי הזמרות בסדרה: אנה טסוצ’יה לנאנה, ואוליביה לריירה, ולשתי הזמרות אף יצא אלבום המרכז את כל שירי הדמויות מהסדרה.

בזמנה, לסדרה הזאת הייתה פופולריות עצומה, אני זוכרת מחוויתי האישית את הכנס ב2007, שהיה מלא בקוספליי של נאנות שונות, ואף אני חטאתי בקוספליי שכזה (מזל שאין תיעוד:O). גם היום, הסדרה נחשבת לאחת מסדרות הסיינן הטובות ביותר, אם לא הטובה מכולן. אני מזמינה אתכן ואתכם לצאת איתי למסע הזה, ולחוות את החוויה המדהימה שהיא נאנה, בפעם הראשונה בעברית. ואם יורשה לי, עוד נקודה אישית אחרונה (לפוסט זה, לא מבטיחה שלא אוסיף כאלו בעתידXD)- הסדרה הזאת היא מה שדחף אותי לעסוק בפאנסאב. אני מודה לכל הצוות המדהים שלי, שאתן מאפשרות לי להגשים את החלום הקטן הזה. הסדרה הזאת ראויה לתרגום עברי איכותי, כזה שיאפשר לה להיות נגישה לכולם.

אז קדימה!

תקציר הפרק: נאנה קומאטסו מקבלת חדשות טובות מטוקיו, ומחליטה לנסוע בעקבות האהבה. על הרכבת היא פוגשת את נאנה אוסאקי, מוזיקאית הנוסעת לטוקיו להגשים את חלומה. בעקבות שרשרת אירועים, הן הופכות לשותפות לדירה, דירה 707.

לפוסט המלא←